עובש

עובש, הוא קבוצת אורגניזמים אשר בדומה לפטריות, גדלות על צמחים בעת נוכחות גבוהה של לחות (מים), אוכל תואם (מינרלים וויטמינים) וטמפרטורה מתאימה גבוהה יחסית, אשר נחוצים להם על מנת לשגשג. כאשר עובש נצרך בעישון הוא מסוכן הרבה יותר מאשר באכילה, בין היתר כי איננו עובר סינון דרך הכבד ומגיע היישר מהריאות אל מחזור הדם. לכן, במידה וקיים החשש כי קיים עובש בקנאביס הרפואי שבידינו, הדבר הנכון לעשות הוא לפנות לחברה המייצרת ולנסות להחזיר. אין טעם לנסות לחתוך את החלק עם העובש ולהציל את החלקים שלא נגועים, כי נבגי העובש מתפשטים לשאר חלקי הפרח.   עובש בקנאביס נראה כמו קורי עכביש זעירים ורכים (“פלאפיים”) אשר מכסים את שטח הפנים של התפרחות, וכמעט תמיד הוא מתחיל לגדול מפנים התפרחת החוצה, דבר אשר הופך אותו מאוד לבעייתי למגדלים שכן עציץ עם עובש יכול לגדול באין מפריע בתוך החלל ובשלבים מאוחרים להעביר באוויר נבגי עובשים דבר אשר ידביק את כלל הצמח ואף את הצמחים האחרים אשר גדלים איתו יחד באותו החלל.   עישון קנאביס עם חלקים גדולים של גדילת עובש עלול לגרום לזיהום פטרייתי בריאות, קשיי נשימה, כאב ראש, הקאות, דלק ריאות ושילשולים. עבור מטופלי קנאביס רפואי עם מערכת חיסונית מוחלשת עישון עובש עלול להיגמר גם במוות במקרי קיצון.   סיבה נוספת לכך שקנאביס עם עובש עלול להוות גורם מזיק היא רעלנים אשר נקראים מיקוטוקסינים – חומרים רעילים המיוצרים על ידי פטריות ויכולים להישאר גם אחרי שהן נעלמו. חשיפה ממושכת לעובש שמכיל מיקוטוקסינים דרך עישון עלולה להחמיר מחלות אוטואימוניות קיימות ולגרום גם היא לזיהום ריאתי. ישנם מינים רבים של עובש שעשויים לתקוף את פרחי הקנאביס, אך העיקריים הם “בוטריטיס” (ידוע גם כ’ריקבון ניצנים’ או ‘עובש אפור’), “אספרגילוס” ו”פניציליום”. האספרגילוס והפניציליום מייצרים מיקוטוקסינים ולכן הם נחשבים למסוכנים יותר מהבוטריטיס, אשר מהווה בעיה בעיקר עבור המגדלים.

חזרה למילון המושגים