חשיש

החשיש הוא תוצר סופי ומעובד של צמח הקנאביס. החשיש מופק מהטריכומות (שערות קטנות העשויות בלוטות ומכילות את שרף הצמח המופיע על העלים והגבעולים של הצמח ובתוכו העושר שיש לצמח להציע) הנאספים בעיקר מפרחיה של הנקבה הפורחת והבוגרת של צמח הקנאביס. החשיש מוצק ומגיע ברמות קשיות וגמישות שונות, ומתרכך תחת קירוב למקור חום.  צבעו נע בין חום אדמדם לשחור. חשיש יכול גם להיות בצבע זהוב או ירקרק במידה והוא מכיל חלקי צמח אחרים מלבד הטריכומות כמו חלקיקי גבעולים ותפרחות.    בין צרכני החשיש בישראל נהוג לעשן אותו לרוב במקטרות מים (באנג) (במעורבב או שלא במעורבב בטבק, במריחואנה או בכל חומר מתאים אחר, כמו אורגנו או תה), במקטרות או בג’וינטים (במעורבב עם טבק או חומר מתאים אחר).  יש גם הנוהגים ללעוס ולאכול חשיש, או להמיסו בחמאה ולבשל איתו.   בעקבות היותו מורכב בעיקר מטריכומות הצמח, החשיש עשיר בקנבינואידים השונים. השימוש בחשיש תועד אחורה בזמן עוד משנת 900 אחה”ס. מקובל להאמין שמקורו של החשיש הוא במרכז אסיה, בין האזורים הראשונים שנפוץ בהם צמח הקנאביס, שככל הנראה נולד בהרי ההימלאיה.

חזרה למילון המושגים